בית המשפט המחוזי בחיפה אשר דן בשאלת הגדרת היחסים בין בני זוג ידועים בציבור כיום, הציע לכנות את מערכת היחסים שבין ידועים בציבור כ'שותפות זוגית' אשר הוגדרה על ידי בית המשפט בזו הלשון:
"בני זוג אשר ניתן לקבוע לגביהם על בסיס חומר הראיות, כי הם גמרו בדעתם להתקשרהאחד עם השני במערכת חובות וזכויות של דיני הנישואין והגירושין, הן במהלך חייהם המשותפים, והן בעת הפירוד".
הגדרה זו באה לאור הקביעה, כי המונח ' ידועים בציבור' כיום הינו ארכאי, אשר אינו משקף באופן מלא את מהות היחסים של בני זוג החיים יחדיו ללא נישואין, זאת לעומת הגדרה של "שותפות זוגית", המשקפת בצורה נכונה יותר את כוונת בני הזוג.
השופטת וילנר קבעה, כי עצמת הראיות הנדרשת על מנת לסווג בני זוג כנכנסים להגדרת השותפות הזוגית, נקבעת בהתאם למניעים אשר הביאו את בני הזוג לחיות יחד ללא נישואין: ככל שהמניעים של בני הזוג להמנע מביצוע אקט פורמאלי של נישואין, הם אידאולוגיים או מניעתיים (פסולי חיתון למשל), כך פוחתת עצמת הראיות הנדרשת.
כמו כן ציינה השופטת וילנר, כי לאור הבעייתיות והקושי בקביעת קו הגבול בין 'חברים' לבין מי שכוונתם לחיות חיים משותפים, הרי שראוי כי בני זוג החיים במשותף יערכו ביניהם הסכם המסדיר את מכלול יחסיהם המשותפים.